מדובר בתקדים מהפכני שהושג באמצעות הליך משפטי ארוך ועיקש שנוהל על ידי עורכת הדין ענת קאופמן, מגיע לאחר מסע ארוך של 26 שנה, שתחילתו כאמור במותה לנגד עיניה של אמה.
"כשהביטוח הלאומי" מסבירה קאופמן "מכיר למשל במחלה או בפגיעה לצורך פיצוי כנפגע פעולות איבה, מקבלים את הקצבה מזמן התביעה או עד שנה אחורה. לעתים קרובות אנשים מגישים את התביעות באיחור מסוים שנקרא בשפת הביטוח הלאומי שיהוי. השהוי הזה קורה לעתים קרובות בגלל הקושי שמשפחה או אדם מצויים בו כשהם נפגעים בתאונה או חולים במחלה. לכן זהו מושג רך יותר, לעומת המושג התיישנות. מושג קשיח יותר במשפט שיש לו חוקים".
בכל מקרה, במקרה של פיצוי נפגעי פעולות איבה, הביטוח הלאומי מכיר רק תקופה מוגבלת לאחור מזמן התביעה בפגיעה שחווה האזרח.
בשנת 1991 בעיצומה של מלחמת המפרץ אחד מהטילים שנורו על ישראל פגע בביתה של ש בשכונה בשיפולי תל אביב ממש קרוב לגבול חולון. הטיל, כפגיעה ישירה, נחת בתוך הבית כשש' בבית ופגע באמא שלה ממש לנגד עיניה.
"הטענה המרכזית שלנו היא, שיש כאלה שאינם יכולים להגיש תביעה כי היו במצב פסיכוטי או במצב קיצוני שבגללו לא היו לדאוג לענינם. זה מצב מוכר בעולם המשפט. נוצר מעין "איחור מוצדק" , כך שטענת האיחור אינה מונעת ממנו לקבל את הזכויות שמגיעות לו".
בשנת 2013 בית הדין האזורי לעבודה תל אביב, דוחה את הטענה. השופט שמואל טננבוים, כותב בפסק הדין כי שהגרסה של ש', לפיה, הפקידים צחקו עליה ואף קרעו את הטפסים שהגישה "אינה סבירה וכי הטענות הן טענות כלליות המתייחסות לפקידים עלומים במועדים בלתי ממוקדים". טננבוים נתמך בין השאר בעצם העובדה היא שהייתה מסוגלת להגיש את התביעה במועדים שנקבעו בחוק.
אך משרד עו"ד ענת קאופמן לא מוותר ומגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. הוא מחליט להמחיש לבית המשפט שאטימות המערכת אינה דבר מופרך.
"טענו שדבריה של סימה הם לא מופרכים וכי מדובר למעשה בתופעה רחבה. המחשנו זאת במספר דרכים, בין השאר למשל, על ידי פרוטוקולים של הועדה לפניות הציבור בכנסת משנת 2002 אשר מראה שמספר התלונות על הביטוח הלאומי הוא הגבוה ביותר וששליש מהתלונות הן מוצדקות, ואפילו שהועדה עצמה, דנה בדרכים כיצד לפשט את ההליכים שאינם מובנים למרבית הציבור כאשר הציבור עצמו, נתקל שוב ושוב בבירוקרטיה מורכבת ונוקשה. כך שדבריה של סימה לנגר, הם לגיטימיים והגיוניים. גם הבאנו בנוסף את פסק הדין בפרשת ניר משה אלון שבו קבע בית הדין כי "מקום שבו התובע ביקש להגיש תביעה והפקיד סרב לקבלה, יש לראות את התביעה כאילו הוגשה באותו מועד"
"בעצם טענו לפני בית הדין שלא היה צריך לשאול האם ש' הגישה טפסים או תביעה, אלא האם היה לה בכלל את הכח נפשי כדי לדאוג לזכויותיה בביטוח הלאומי ולמצותם. הרי כל אחד מכיר בדיוק את ההרגשה הזו מה נדרש ממך כשאתה פועל מול הרשויות. על אחת כמה וכמה במצב כזה כפי שש' היתה בו לאחר מות אמא באופן טרגי כזה".
"בשורה התחתונה מטרתנו הייתה להראות שמצבה הרעוע של סימה היה כה גרוע עד שלא היו לה כוחות נפשיים לנהל מאבק למיצוי זכויותיה. שזה שונה בתכלית ממצב של הגשת תביעה גרידא באופן הרגיל. היינו, שבית הדין יכיר ברעיון שאדם יכול להגיש טפסים או בקשה לתביעה אך אין לו את הכוחות הנפשיים להלחם באופן אקטיבי עבור זכויותיו".
אחרי 26 שנה, הביטוח הלאומי יכיר הלכה למעשה בפגיעה ובטראומה כנפגעת פעולות איבה וישלם לה את קצבתה החל ממועד זה- לאורך כל 26 השנה.
"כולנו מכירים את התחושה הזו, שאין לנו כח לפעול אל מול הרשויות. כי זה קשה, מייגע, מחייב המון אורך רוח. תארו לעצמכם עכשיו אדם שהוא שבור, במצב נפשי קשה" אומרים במשרד עו"ד קאופמן.
"התקדים הזה חשוב לא רק עבור ש' ברמה הפרטית אלא גם בזכות ההזדמנות שהוא מייצר למשפחות של נפגעים שחוו טראומה קשה, נפגעי טרור, אנשים שבן משפחה שלהם נפגע והיו שרויים במצב פיזי או נפשי מאוד קשה שלא אפשר להם לפעול, כדי למצות את הזכויות שלהם כפי שמגיע להם" אומרת קאופמן "ברור שכסף אינו מחזיר לחיים ואינו מרפה אבל בישראל שבה יש גם תאונות אבל גם אירועי טרור ופעולות איבה, אני מאמינה שזהו פתח של תקווה עבור משפחות רבות בישראל שהיו במצב הזה והפסידו פיצוי שמגיע להם".
קראו עוד על:
מדריך נפגעי פעולות איבה – לחץ כאן
עו"ד ענת קאופמן (כהן) ושות' הינו משרד עורכי דין מומחה, ובעל ניסיון רב שנים בליווי משפטי וניהול הליכים אל מול ביטוח לאומי, חברות הביטוח ועורכי דינם.
זקוק ל
עורך דין ביטוח לאומי? – תן לנו להילחם למענך!
