ההגעה לים, בריכה, אגם או מקור מים אחר טומנת בחובה קשת של סכנות. המרכזית ולעיתים אף האכזרית שבהם, התובעת קורבנות קשים, היא סכנת הטביעה. אבל לא רק – ישנן עוד סכנות רבות הקשורות בפעילות בים; כך למשל, מקרה בו אדם נהרג בשל מפולת הכורכר בחוף הים. אציין, כי מפולות אלה גורמות כמעט מידי שנה לאבדות בנפש ובגוף. כמו כן, טופלו על ידנו פגיעות עקב קפיצה לבריכה במים רדודים שהסתיימה לדאבון הלב באסון, החלקות או נפילות בסביבות מקור המים, פגיעה מחפצים חדים המושלכים על החוף או לתוך המים, פגיעה ממתקני מים וכדומה.
 

סכנות הרחצה – מי אחראי?
כל עירייה או מועצה מקומית שבשטח שיפוטה נמצא חוף ים היא המחזיקה, בעלת השליטה והפיקוח בחוף, ומשכך היא האחראית כלפי אורחי ומבקרי חוף הים והרוחצים בו. בנוסף, גם על המדינה מוטלת חובה מכוח הסמכויות שהופקדו בידי שר הפנים להסדיר את מקומות הרחצה לפי חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד-1964.

יובהר, כי האחריות הישירה היא על העירייה, והפיקוח הינו בידי המדינה .

בנסיבות מסוימות יכולים להמצא גורמים אחרים או נוספים אחראים; כך למשל, אם הנפגע הגיע לחוף במסגרת פעילות מאורגנת – כגון: קייטנה, יום כיף של ארגון או מקום עבודה כלשהו וכדומה – ייתכן ותמצא אחריות על הגוף או המנהל המארגן.
במאמר מוסגר אציין, כי לגבי בריכות האחריות היא בד"כ על בעלי הברכה המחזיקים או המפעילים וחברות הביטוח שלהם.

לדוגמא:

מקרה שאירע לפני פתיחת עונת הרחצה, בו שני נערים מהעיר נתניה ירדו לחוף הים עם ילד קטין. הקטין נכנס למים והחל לטבוע, ואחד הבגירים שניסה להציל אותו טבע. ביהמ"ש השלום קבע, כי העירייה והמדינה אחראיות לאסון בשל העובדה כי במקום לא היה שילוט האוסר רחצה באזור. ביהמ"ש השלום קבע, כי יש להפחית מהפיצוי אחוז מסוים בשל רשלנות תורמת של המנוח אשר בעצמו אפשר לילד להיכנס למים, אך ביהמ"ש המחוזי ביטל השתתפות זו וקבע – כי האחריות כולה מוטלת על כתפי העירייה והמדינה.

במקרה אחר של טביעה חויבה מועצה מקומית לשלם פיצויים למשפחתה של ילדה שטבעה בים וזאת לאחר שבימ"ש קבע כי שמשיות שהיו פזורות בצפיפות על החוף הסתירו את השלט שהכריז היכן מסתיים חוף הרחצה המוסדר המשפחה עברה לאזור שאינו בפיקוח מציל מבלי שידעה על כך הילדה נכנסה למים וטבעה.

מקרה נוסף בתיק שטופל על ידי כנגד עירית נתניה ומדינת ישראל על מקרה טביעה של ילד בן 15 שטבע למוות בחוף נתניה בשנת 2008. הטענה העיקרית שלנו הייתה כנגד מחדל משווע בפעולות ההצלה – קרי, הילד נכנס עם חבריו לים הם נסחפו והוא החל לטבוע הילדים רצו אל המציל אבל לקח להם זמן ארוך לשכנע אותו לבוא איתם הוא הגיע עם גלגל בלבד (לבדו ללא חסקה, אופנוע ים). לא זו אף זו, המציל ניסה במשך מספר דקות מועט לחפש את הילד וחזר לסוכה, וזאת על אף תחנוניהם של הילדים שלא הועילו. והנה, לאחר 45 דק' אנשים אחרים חלצו את הילד שעוד היה בחיים ונפטר בהמשך. העירייה טענה לעומת זאת כי הילד נכנס באזור האסור לרחצה. התיק נסגר בפשרה בסך כולל של כ-1,000,000 ₪.

אציין, כי לא בכל מקרה טביעה ניתן יהיה להגיש תביעה. כך למשל, לפני כשנה הגיעו למשרדי הורים לנער חרדי אשר טבע בחוף נתניה. לצערי, אחרי ששמעתי את הסיפור התברר שהנער הגיע לחוף מוסדר בעיר לאחר שעות הרחצה במקום היה שילוט ברור האוסר רחצה ללא השגחת מציל. בנוסף, דגל בצבע שחור התנוסס על סוכת המציל, וכן הוצבו דגלים שחורים על החוף ובתוך הים. חרף אזהרות אלו, נכנס הנער שלא ידע לשחות לים ותוך מספר דקות טבע ומת. בצער רב נאלצתי להסביר למשפחה את הסיכוי הקלוש בהטלת אחריות על העיריה ו/או המדינה במקרה זה.

היה בן 5 כאשר הגיע עם בני משפחתו לבריכה במושב אביחיל. במהלך שהותו במקום נפל על ראשו מתקן כדורסל מן הסוג שמניחים על שפת הבריכה. טבעת הסל חדרה לראשו גרמה לחבלת ראש ולחתך עמוק וקשה בקרקפת. בהעדר רכב פינוי או עזרה ראשונה פונה ברכב המשפחה לבית החולים תוך שהוא מדמם קשה. בבית החולים בוצעו תפרים נרחבים ולימים נותרה צלקת מכערת בראשו. בתיק הנ"ל הגיעו הצדדים להסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לפיו ישולם פיצוי בסך כולל של 47,500 ₪.

במקרה קשה שהגיע לטיפולי, מדובר היה בבחור צעיר כבן 25 אשר הגיע במסגרת עבודתו ליום כייף בבריכה באזור מכמורת. בשלב מסוים ראה התובע שלושה מחבריו בתוך המים כאשר רק ראשם מציץ מעל פני המים, משראה כך סבר בטעות כי מדובר באזור המים העמוקים, קפץ ראש ונפגע קשות בחולית הצוואר דבר אשר הביא לשיתוק מלא בכל גופו. בפועל עמדו החברים על הברכיים ולכן נוצרה האשליה של מים עמוקים. במקום שמצביע על מים רדודים-מים עמוקים וזו הייתה רשלנות של בעלי המקום ועל כך חויבו לשלם פיצוי.

במקרה אחר שהגיע לטיפולי ­– נפגעה נערה שנכנסה לשחות בחוף מוסדר בכנרת בתוך המים משבר של בקבוק זכוכית. עקב כך, נגרם לה חתך שגרם לנזק קשה לכף הרגל. הוכחנו כי בניגוד לחוק ובניגוד לנוהל סביר העלימו בעלי החוף עין ממתרחצים שנכנסו למים עם בקבוקי שתייה מזכוכית ובכך לא מנעו תאונות מן הסוג שנגרם לתובעת. בביהמ"ש נפסק פיצוי בסך של 70,000 ₪ אשר שולם ע"י בעלי החוף.

כמו כן, יצוין כי כמעט מידי שנה חוזר סיפור מפולת הסלעים במצוקי הכורכר שבחוף הים על עצמו.
כך למשל, מקרה בו מטיילים תמימים נפגעו ממפולת לאחר שהגיעו לישון באוהל על החוף, התוצאה הקשה הייתה שאחד מהם קיפח את חייו בגין מפולת זו.
מקרה נוסף בתיק שהגיע לעיוני, הינו מקרה של אדם שמצא את מותו בעת עמידתו על מצוק מחוף הים, לדאבון הלב המצוק קרס אל החוף והאדם שהיה עליו – נהרג.

במקרים בהם נגרמו נזקים עקב פציעה או חלילה מוות, יש מקום לשקול הגשת תביעת נזקי גוף מכוח פקודת הנזיקין כנגד האחראים – הרשות המקומית והמדינה – וכן אם קיים גוף מארגן במסגרתו הגיע הנפגע למקום התאונה, כפי שהוסבר לעיל. העילה יכולה להיות מכוח מעשה או מחדל של האחראים.

כך למשל, במידה ויש בסיס לטענה כי הגורמים האחראים התרשלו בתחזוקת מקום הרכס ובביצוע פעולות אקטיביות לשמירתו מפני מפולות ו/או במניעת ההגעה למקום ו/או באזהרה מתאימה וראויה מפני פגיעות ו/או בפיקוח ראוי. לפיכך, במידה ומקום מסוג זה לא גודר, לא קיים שלט מתאים בחצרותיו, לא הוצב בו פיקוח נאות וכדומה, ניתן יהיה להגיש תביעה לנזקי גוף על פי פקודת הנזיקין, כאשר בפקודה זו סעיפים שונים המתייחסים לאחריות בגין רשלנות, הפרת חובות חקוקות ו/או אחריות מכוח היותך בעלים של מקרקעין מסוכנים וכדומה.

במקרים של טביעה או מפולת שגרמו לפציעה – הרי שכל נזקי הגוף שנגרמו עקב כך זכאים לפיצוי בהם הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות, הוצאות עזרה וסיעוד וכמובן עגמת נפש. כאשר מדובר חלילה במקרה מוות הפיצוי הוא בגין אבדן השתכרות פוטנציאלי של המנוח בשנים האבודות או אבדן תמיכה בשנים הללו, פיצוי על העובדה כי חייו של המנוח קוצרו , כאב וסבל הוצאות קבורה ואבל וכו'.

תאונות אישיות תלמידים:

א. חברות ביטוח פרטיות במסגרת ביטוח תאונות אישיות, אובדן כושר עבודה, ביטוח נכות.

ב. בכל מקרה של פגיעת גוף קיימת לכל תלמיד שנמצא בחינוך חובה זכאות מקבילה לתביעה במסגרת תאונות אישיות תלמידים. כדאי להיוועץ בכל מקרה, ומוקדם ככל הניתן בגורמים מוסמכים כמו עו"ד בתחום.

לעניין מפולת במצוק הכורכר בחוף הים – חובה על העירייה ו/או המדינה לדאוג ולפקח על ביצוע פעולות אקטיביות שמטרתן תחזוקת רכסי הכורכר, מניעת התקרבותם של גלי הים למרגלות הרכסים (דבר שגורם להתערערות יסודות הרכס), בניה מבוקרת באזור הרכס ועוד. מאידך, עליהם למנוע מאזרחים את הסיכון הכרוך בהמצאות אזורים המועדים להיות אזורים מסוכנים, וזאת – על ידי גידור ושילוט כראוי.

בנוסף, קיימת חובה גם לפקח בדרך של פקחים באמצעות פטרולים, ולא להסתמך על שילוט בלבד אשר במקרים רבים כבר הוכח שאינו יעיל הן בשל גניבתו (ידוע כי גנבי מתכות נוהגים להסיר שלטים אלו באישון לילה), הן מחמת העדר תאורה מתאימה אשר תבטיח את ראיית השילוט, והן מחמת "יודע צדיק נפש…" כאשר ידוע כי שילוט בלבד אין בו די כדי להתריע ולכן האחראים אינם יכולים לעצום עיניהם כנגד תופעה זו, אלא עליהם לפעול בפעולות מנע נוספות. חובה זו מתעצמת שבעתיים נוכח ידיעתם של הגורמים האחראים כי עם בוא הקיץ תופעות של שהייה הן למרגלות רכסי הכורכר, והן שהייה מעל רכסים אלו מתגברות. על כן, חובת הזהירות שמוטלת על העירייה והמדינה הינה חוברה מוגברת.

לעניין טביעה – אבקש לציין כי תאונות רבות מסוג זה נגרמות בשעות שלפני או אחרי שעות הרחצה המוסדרים מרבית הרשויות קבעו בתקנות לפני שנים רבות את שעות הרחצה עד השעה 18:00 בערב. עולה השאלה – מדוע לא מוצאות העיריות להאריך את שעות הרחצה? כך למשל, בתקופה בה אנו חיים כאשר חדשות לבקרים אנו מוזהרים שלא לפקוד את הים לאחר השעה 10 בבוקר ולפני 4 אחה"צ, מה הטעם לסגור החופים כבר בשעה 18:00? וזאת – כאשר יום עבודה רגיל אינו מסתיים לפני השעה 16:00 וכאשר כיום יותר ויותר נשים יוצאות לעבודה ולא שבות מיום העבודה לפני שעה זו. מדוע לסגור החופים בשעה 18:00? כאשר במהלך השנים האחרונות מונהג שעון קיץ ושעות האור הוארכו, מדוע לא לשנות את שעות הרחצה ולהאריך לפחות בשעה נוספת? זו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה והיא מובילה לאסונות רבים.

עו"ד ענת קאופמן (כהן) ושות' הינו משרד עורכי דין מומחה, ובעל ניסיון רב שנים בליווי משפטי וניהול הליכים אל מול מוסדות שונים, חברות הביטוח ועורכי דינם.

זקוקים לעורך דין נזיקין ותאונות? – תן לנו להילחם למענך!