במחלקה האורתופדית בבית חולים בילינסון אובחן שבר, אך הוחלט שלא לנתח את השבר אלא לגבס את ט"ב לאורך כל הרגל. היא שוחררה לביתה עם המלצות למנוחה, איסור דריכה ומשככי כאבים לפי הצורך וכן זומנה לביקורת. במסמכים הרפואיים השונים תועדו גם מחלות רקע שלה סוכרת ו- PVD – מחלת כלי דם, אשר ידוע שמצריכה מעקב צפוף אחר פצעים בגפיים מחשש להתפתחות כיבים.
לאור מחלות הרקע של הגב' ט"ב, ההחלטה של בית החולים לגבס את הרגל לכל אורכה היתה שגויה, והיא פיתחה פצעים ברגל החבולה תחת הגבס.
בבדיקתה שבועיים לאחר השחרור, בוצע צילום לגבס, אך הגבס לא נפתח והצוות לא בדק את הפצעים שהתפתחו. צוות בית החולים גם לא חש צורך להחליף את הגבס, למרות שהיה גבס ארוך מקצה הרגל עד המפשעה ולמרות שלחץ על כלי הדם של ט"ב.
כעבור זמן נוסף חשה הגב' ט"ב ברע וסבלה מהיפוגלקמיה. היא הובהלה למיון בבילנסון, שם הצוות אבחן זיהום, פתח את הגבס, גילה קיומם של פצעים ברגל, וקבע כי "כרגע אין דחיפות בפעולה חיובית וסקולרית יש להגיע למרפאה וסקולרית להערכה ושקילת טיפול" והורה על אשפוזה. בפועל הגב' ט"ב שוחררה לביתה כעבור מס' ימים מבלי שהופנתה למרפאה וסקולרית או לכירורג כלי דם, גם לא היתה המלצה לעשות כן במכתב השחרור. גם כאן ציינו בתיעוד הרפואי את ההחלטות על רקע מצבה הרפואי ואזכרו גם את מחלת ה- PVD ממנה היא סובלת.
בשבועיים הבאים החמיר עוד מצבה של ט"ב, אך היא לא נבדקה על ידי כירורג כלי דם. למרות שהגיעה פעמים נוספות לבית החולים, טופלה באופן שמרני, והתבקשה למרוח משחות, ולהבדק לביקורת על ידי אורתופדים.
בשלב הבא, ושלושה ימים בלבד לאחר הביקור האחרון,חשה ט"ב שוב למיון בבילינסון אך בשלב זה כבר הומלץ לה על קטיעת הרגל מעל הברך. בתיעוד כותב אחד הרופאים (שטיפל בה מחוץ לבילינסון בניסיון אחרון להציל את הרגל ולהימנע מקטיעה): "גובסה ביתר על המידה ובעוצמה חזקה וזה גרם לעצירת זרימת הדם ברגל, בשל כך התפתח נמק מ 5 ס"מ מתחת לברך ועד לכף רגל ימין כולל הבהונות"
עם הקטיעה של רגל ימין לא הסתיימה הפרשה וזאת בשל העומס והלחצים שנפלו על הרגל השמאלית (הרגל הבריאה) והתפתח פצע כיבי קשה ריפוי גם בשוק שמאל.
כך הגיעו פני הדברים לכדי קטיעת חירום נוספת – הפעם של רגל שמאל, מעל לברך וזאת פחות משנה לאחר החבלה המקורית.
בסופו של דבר מצאה את עצמה ט"ב, מנפילה ברחוב, לקטועת רגליים והיא נותרה לאשה מוגבלת בכל תחומי החיים ועם פגיעות נפשיות ופיסיות קשות.
"אלה הם רגעים רגישים מאוד בחיים" אומרת עו"ד של ט"ב, ענת קאופמן " כל אחד שעובר טיפול רפואי, מהפשוט ועד למורכב חייו לעקוב ולהיות עירני, ואם חש בדיעבד או בזמן אמת, שלא טופל כראוי או ברשלנות- חשוב מאוד לפעול בהקדם האפשרי שכן המשמעויות עשויות להיות קשות. זו גם הסיבה שהפיצוי כה דרמטי, מפני שכל שקל שיתקבל הוא קודם להטבה מסוימת בחייו של מי שנפגע. הציפיה מהצוות הרפואי היא לגלות את הרגישות המקסימלית ובודאי לקבל החלטות תוך הכרת הרקע הרפואי של אדם. זה הרגע שבו אנו סומכים על הרופאים שלנו. יש פה פער קשה בין הציפיות לבין המציאות לכן עצוב מאוד שסיפור שאמור להסתיים בטוב כמו שבר וגבס – דבר שקורה לאלפי אנשים בכל יום בישראל, עצוב שמסתיים באופן טרגי כל כך"
עו"ד ענת קאופמן (כהן) ושות' הינו משרד עורכי דין מומחה, ובעל ניסיון רב שנים בליווי משפטי וניהול הליכים אל מול חברות הביטוח ועורכי דינם.
זקוק ל
עורך דין תביעת רשלנות רפואית? – תן לנו להילחם למענך!
